<h1>אבודרהם שער התקופות</h1>
<h2>דף נו.</h2>
דע כי התקופה הראשונה שהיתה בעולם היא תקופת ניסן, כי כן היו רבותינו ז"ל מונין לתקופה כרבי יהושע, האומר (ראש השנה י"א ע"א) בניסן נברא העולם, והתקופה הזאת היתה בתחילת ליל רביעי, כשנבראו מאורות בתחילת הלילה, והיה מולד ניסן בשנה ההיא בתשע שעות תרמ"ב חלקים מליל רביעי, כמו שביארנו, והקדימה התקופה למולד ניסן זה לדברי שמואל שבעה ימים תשע שעות תרמ"ב חלקים, כאילו היתה אחר מולד אדר כ"ב יום ושלש שעות וקנ"א חלקים, וכשיהיו כל אלו הענינים מסורים בידך, מנה התקופה לדעת שמואל בכל עת שאתה רוצה, ויהיה ברור לך מכאן, שאין תקופת ניסן נופלת לעולם כי אם בתחילת הלילה, או בחצי הלילה, או בתחילת היום, או בחצי היום, מפני כשתשליך שנת החמה ז' ז', לא יהיה המותר מימי השבוע בין שנה לשנה כי אם יום ורביע, ואם התקופה הראשונה היתה בתחילת הלילה, בידוע כי בשנה השנית היתה בחצי הלילה, אחר יום ורביע. ובשנה השלישית היתה בתחילת היום, וברביעית בחצי היום, ותחזור בשנה החמישית לתחילת הלילה, כאשר היתה בשנה הראשונה, זה מנהג תקופת ניסן, שהיתה בתחילה ליל רביעי. וידוע שתקופת תמוז הראשונה הבאה אחריה היתה בז' שעות ומחצה מליל רביעי. ותהיה מפני זה תקופת תמוז נופלת לעולם או בשעה אחת ומחצה, או בשבע שעות ומחצה, בין ביום בין בלילה. ותקופת תשרי הראשונה היתה שלוש שעות מיום רביעי, ותהיה מפני זה תקופת תשרי נופלת לעולם או בשלוש שעות, או בתשע שעות, בין ביום בין בלילה. ותקופת טבת הראשונה היתה בעשר שעות ומחצה מיום רביעי, ותהיה מפני זה תקופת טבת נופלת לעולם או בארבע שעות ומחצה, או בעשר שעות ומחצה, בין ביום בין בלילה. וכל הסובב הזה יהיה שלם בכל כ"ח שנה יחזור לראש, ועל כן קראו לשמונה ועשרים שנה מחזור גדול לחמה, כמו שאמרנו, מפני שהיום ורביע שהוא עודף מימי השבוע בשנת החמה, יספה כולו, ויצא ז' ז' בכל שנה.
ומעתה, כאשר תרצה לדעת באיזה יום מימי השבוע תהיה התקופה, ובכמה שעות מן הלילה, או מן היום, קח שנות העולם הגמורים, והשליכם כ"ח כ"ח, ומה שישאר פחות מעשרים ושמונה, הוסף עליו רביעיתו, ומה שיתקבץ הוסף עליו שלשה במספר. ומה שיתקבץ מזה הם ימים, השליכם ז' ז'. והנשאר פחות מז' החל למנות מיום ראשון מתחילת הלילה, והיכן שיגיע החשבון, באותו יום ובאותה שעה תהיה תקופת ניסן באותה שנה שאתה רוצה. והטעם שמוסיפין שלשה, מפני שהתקופה הראשונה (על) [של] שנת היצירה היתה בתחילת ליל רביעי, כמו שאמרנו. כיצד, הרי שרצינו לדעת מתי תהיה תקופת ניסן בשנה זו, שהיא שנת ק' ליצירה. לקחנו השנים הגמורים והם חמשת אלפים וצ"ט, ששנת ק' לא נגמרה, והיא השנה שבקשנו לדעתה, והשלכנו השנים הגמורים, כ"ח כ"ח, ונשאר שלוש, והוספנו עליו רביעית, והוא שני שלישים, יהיה המקובץ שלוש ושני שלישית, והם ימים, כמו שאמרנו. ואחרי כן הוספנו על המקובץ ג', יהיה הכל ו' ימים ושני שלישי יום, שהם שמונה עשרה שעות, ותתחיל למנות מיום ראשון, יצא לך החשבון ביום שבת, בו' שעות מן היום. ובשעה זאת מהיום הנזכר תהיה תקופת ניסן בשעה זו. וכשתדע באיזה יום ובאיזה שעה תהיה תקופת ניסן, יהיו שאר התקופות ידועות. וזהו כשתוסיף שבע שעות ומחצה לעולם על שעות איזה תקופה שתהיה, יצאו שעות התקופה שאחריה. כיצד, הרי תקופת ניסן בשנה זו בשש שעות מיום שבת, ותוסיף על זה שבע שעות ומחצה, יהיה המקובץ מהכל י"ג שעות ומחצה, השלך מהם שתים עשרה שעות ומחצה. השלך מהם שתים עשרה שעות ליום שבת, תשאר שעה וחצי מליל ראשון, ותדע שתקופת תמוז שתהיה אחר תקופת ניסן בשנה זו תהיה בשעה וחצי מליל ראשון. אחר כן תוסיף על השעה וחצי ז' שעות ומחצה, יהיה המקובץ מזה תשע שעות. ותדע שתקופת תשרי שתהיה אחר תקופת תמוז בשנה זו תהיה בתשע שעות מליל ראשון, אחר כן תוסיף על התשע שעות שבע שעות ומחצה, יהיה המקובץ מזה שש עשרה שעות וחצי, השלך מהם י"ב שעות, שהם לליל ראשון, ישאר מהם ארבע שעות וחצי מיום ראשון, ותדע שתקופת תמוז תהיה בארבע שעות וחצי מיום ראשון. אחר כן תוסיף על הארבע שעות וחצי שבע שעות ומחצה, יהיה המקובץ מזה שתים עשרה שעות, והם שעות יום ראשון, ותדע שתקופת ניסן הבאה אחריה תהיה בשעה ראשונה מליל שני. ועל דרך זה הולך לעולם, כשתדע תקופה אחת תוסיף שבע שעות ומחצה, ותדע שעות תקופה הבאה, ובאי זה יום תהיה, כפי מה שבארנו.
וכאשר יהיה ידוע אצלך באיזה יום מימי השבוע תהיה התקופה, ובכמה שעות מהלילה, או מן היום, ישאר לך לדעת בכמה ימים מימי החודש תהיה התקופה, וידיעת זה הוא, שתקח שנות העולם הגמורים, ותשליכם י"ט י"ט, והנשאר פחות מתשעה עשר שמרהו, והם שנים שעברו מהמחזור שאתה בו, תן לכל שנה י"א יום, והמתקבץ מן הימים תוסיף עליו ז', והשלך הכל שלשים שלשים, והנשאר משלשים מנה כנגד אותו החשבון מראש חודש ניסן, בשנה פשוטה. ובמעוברת מנה מראש חודש אדר שני, ואם הגיע החשבון ליום שתהיה בו התקופה, תדע, כי באותם הימים מראש חודש ניסן או מאדר שני תהיה התקופה. ואם לא יגיע החשבון, הוסף יום אחד, ואם לא יגיע הוסף שני ימים, ואם לא יגיע הוסף שלשה ימים, ותגיע בלא ספק. כיצד, הרי שרצונך לדעת תקופת ניסן בשנה זו שהיא שנת מאה, והיא מעוברת, בכמה ימים מאדר שני תהיה. וכבר בארנו שתקופת ניסן בשנה זו תהיה בשש שעות מיום שבת. השלכנו שנות העולם הגמורין י"ט י"ט, ישארו שבע שנים, והם השנים שגמרו ועברו ממחזורנו, שהוא מחזור רס"ט, וניתן לכל שנה י"א יום י"א יום, ויהיה המקובץ מזה ע"ז. ונוסיף על זה [ז'] ויהיה הכל ארבעה ושמונים יום, ונשליך חשבון זה ל' ל' ישארו כ"ד יום, ונעיין באיזה יום יהיה אדר שני בשנה זו, שהיא ח' למחזורינו, ומצאנו אדר שני בשנה זו יום ג' ד', ומצינו מיום ד' שהוא ראש חודש אדר ב' כ"ד יום, והגיע החשבון ליום שישי, ולא הגיע ליום התקופה, כי התקופה ביום שבת, כמו שבארנו, והוספנו יום אחד, והגיע החשבון ליום התקופה, שהוא יום שבת, וידענו בתקופת ניסן בשנה זו בו' שעות מיום שבת, בכ"ה יום מחודש אדר שני.
וכשתדע בכמה יום מימי החודש תהיה תקופת ניסן, יהיו שאר התקופות ידועות, והוא, שתמנה מיום התקופה, והשעה שהיתה בה התקופה, צ"א יום ושבע שעות ומחצה, ותצא לך התקופה שאחריה. כיצד, הרי שידענו שתקופת ניסן בשנה זו היתה בשבע שעות מיום שבת, יום כ"ה מאדר שני, ומצינו משעה זו ויום זה צ"א יום ושבע שעות ומחצה. ויצא החשבון לשעה ומחצה מליל ראשון, יום כ"ט מסיון. וידענו שתקופת תמוז שהיתה אחר תקופת ניסן בשנה זו תהיה בשעה ומחצה מליל ראשון יום כ"ט מסיון. אחר כך נחשוב מיום זה, ושעה שנפלה בה תקופת תמוז, תשעים ואחד יום ושבע שעות ומחצה, ויצא החשבון לתשע שעות מליל ראשון, יום ב' מתשרי, וידענו שתקופת תשרי שהיתה אחר תקופת תמוז בשנה זה תהיה בתשע שעות מליל ראשון, יום ב' בתשרי. אחר כן נחשוב מיום זה ושעה זו שנפלה בה תקופת תשרי צ"א יום וז' שעות ומחצה, ויצא החשבון לארבע שעות וחצי, מיום ראשון יום ג' מטבת. וידענו שתקופת טבת תהיה בארבע שעות וחצי מיום ראשון, יום ג' מטבת. אחר כן נחשוב מיום זה ושעה זו שנפלה בה תקופת טבת צ"א יום ושבע שעות ומחצה, ויצא החשבון בשעה ראשונה מליל שני יום ז' מניסן, וידענו שתקופת ניסן שהיתה אחר זאת תהיה בשעה ראשונה בליל שני י"ז מניסן, וכן עד סוף העולם. ודע, כי זה שאמרנו שאם לא יגיע החשבון ליום התקופה שתוסיף יום אחד או שנים או שלשה, לעולם לא תצטרך להוסיף יותר יום אחד, ופלא גדול יהיה אם נצטרך להוסיף ארבעה, ואם מצאת שתצטרך להוסיף יותר על זה, תדע שטעית בחשבון, ותחזור ותחשוב בדקדוק.
סימנים לארבע תקופות אלו. כבר בארנו, ששנת החמה לפי דעת שמואל שס"ה יום ורביע, חילקוה על ארבע תקופות השנה, והנה לכל חלק תשעים ואחד יום ושבע שעות ומחצה, וזהו המרחק שיש בין תקופה לתקופה. וזה לך הכלל, על ראשון ב' תוסף, ועל שני ג' תעדיף. ועל ג' ש' כ' ח' א' ב' ג' תגליף. ועל רביעי פ' ג' ע' ב' תדליף. ולא תחליף. פירוש, על ראשון ב' תוסיף, כשתחשב ג' חדשים מתקופת ניסן, שהוא ראשונה לתקופות, תוסיף עליהם ב' ימים, כיצד, אם תפול תקופת ניסן בתחילת ליל ארבעה בה' בחודש, חשוב השאר הם כ"ה ימים, וכ"ט מאייר, הרי כאן נ"ד, ול' מסיון הרי כאן פ"ד, קח מתמוז ה' ימים שנחסרו מניסן, והם פ"ט לג' חדשים. ועליהם תוסיף ב' ימים, הרי צ"א יום, נמצאת תקופת תמוז נופלת בז' שעות וחצי מליל ד', בז' ימים מחודש תמוז. ועל ב' ג' תעדיף, פירוש, כשתחשב ג' חדשים מתקופת תמוז, שהיא שניה, תוסיף עליהם שלושה ימים, וכן שבע שעות ומחצה, כמו שאמרנו, ועל ג' ש' כ' ח' א' ב' ג' תגליף, פירוש, כשתחשב שלושה חדשים מתקופת תשרי, שהיא שלישית, אם תהיה השנה שלמים תוסיף עליהן יום אחד. ואם היא כסדרן, תוסיף שני ימים, ואם היא חסרון, תוסיף שלושה ימים, ועל רביעי פ' ג' ע' ב' תדליף, פירוש כשתחשב ג' חדשים מתקופת טבת, שהיא רביעית, אם תהיה השנה פשוטה תוסיף עליהן שלשה ימים, ואם היא מעוברת תוסיף שני ימים. סימנים אחרים לתקופות אלו, וכבר בארנו, שתקופת ניסן חוזרת בראש כל כ"ח שנים של המחזור הגדול של חמה לתחילת ליל רביעי, כמו שהיתה בשנה ראשונה של יצירה. ובכל כ"ח שנים אלו יש ז' מחזורים קטנים של ארבע שנים, שתקופת ניסן חוזרת בכל אחד מהם מתחילת הלילה. ורבותינו ז"ל נתנו סימן אז"ג י' ואט"ד, פירוש אז"ג י' בשנה זו, ואט"ד בשנה שניה, כיצד, כשתבא תקופת ניסן בשנה ראשונה מליל רביעי, תהיה תקופת תמוז בז' שעות ומחצה מאותו לילה. ותקופת תשרי בשלוש שעות מן היום. ותקופת טבת בעשר שעות ומחצה מן היום. ואט"ד בשנה שניה, כי תהיה תקופת ניסן בו' שעות מליל חמישי. ותקופת תמוז באחד ומחצה מיום חמישי. ותקופת תשרי בתשע שעות מיום חמישי. ותקופת טבת בארבע שעות ומחצה מליל שישי. ובשנה שלישית תהיה בשעה אחד מיום ששי, להתחיל לספור מתחילת יום שישי, ועל אז"ג י' ואט"ד לשתי שנים, ובשנה החמישית תתחיל תקופת ניסן בתחילת ליל שני. ועל דרך זה חוזרת לתחילת הלילה מארבע שנים לארבע שנים, עד השלמת ז' מחזורים, שחוזרת למקום תקופתה. וסימן ז' מחזורים דב"ז הגא"ו לראשי מחזורים קטנים נראו, פירוש, במחזור ראשון תהיה תקופת ניסן בתחילת ליל רביעי. ובמחזור שני בתחילת ליל שני. ובמחזור שלישי בתחילת ליל שבת. ובמחזור רביעי בתחילת ליל חמישי. ובמחזור חמישי בתחילת ליל שלישי. ובמחזור ששי בתחילת ליל ראשון. ובמחזור שביעי בתחילת ליל שישי, וזהו לפי החשבון שבארנו.
ודע שכל זה שבארנו בענין התקופות הוא לפי דעת שמואל. אבל לפי דעת רב אדא, שהוא מונה שנת החמה שס"ה יום וה' שעות ותתקצ"ו חלקים ומ"ח רגעים, יש בין כל תקופה ותקופה צ"א יום ושבע שעות ותקי"ט חלקים ול"א רגעים, והסימן צא"ז תקי"ט ל"א. וכשתדע תקופה מן התקופות מתי תהיה, תחשב מאותו רגע מנין זה, ותדע תקופה שלאחריה, על הדרך שבארנו בתקופת שמואל. תקופת ניסן היתה בשנה ראשונה של יצירה קודם מולד ניסן לפי חשבון זה בתשע שעות ותרמ"ב חלקים, וכן היא לעולם בכל שנה ראשונה של כל מחזור, קודם מולד ניסן בתשע שעות ותרמ"ב חלקים. וכשתדע תקופת ניסן של שנה מן המחזור, תחשב ממנה צ"א יום ושבע שעות ותקי"ט חלקים ול"א רגעים לכל תקופה ותקופה, עד סוף המחזור. וכאשר תרצה לדעת מתי תהיה תקופת ניסן לפי חשבון זה, תדע תחילה השנים הגמורים שעברו מן המחזורים, ותקח לכל שנה מהן יתרונה, שהוא י' כ"א קכ"א מ"ח, וקבץ כל הרגעים לחלקים, וכל החלקים לשעות, וכל השעות לימים, כדרך שתחשב במולדות. ותגרע מן הכל ט' שעות ותרמ"ב חלקים, והנשאר תשליכנו חדשי לבנה, והנשאר שאין בו חודש לבנה תוסיף אותו על מולד ניסן של אותה שנה, וברגע שיגיע המנין, בו תהיה תקופת ניסן של אותה שנה. וכתב הרמב"ם ז"ל, נראה לי הדברים, שעל חשבון תקופת רב אדא היו סומכין לענין עיבור השנה, בעת שבית דין הגדול מצויין, שהן מעברין מפני הזמן או מפני הצורך, לפי שחשבון תקופה זו היא יותר אמת מחשבון תקופת שמואל, והוא קרוב מדברים שנתבארו באצטגניות יותר מחשבון שמואל. וחשבון שני התקופות האלו שבארנו הכל בקרוב הוא, ובמהלך השמש האמצעי לא במקומה האמיתי. אבל במקום השמש האמיתי תהיה תקופת ניסן בזמנים אלו בכמו שני ימים קודם שתי התקופות שיוצאין בחשבון זה, בין לשמואל בין לרב אדא, עד כאן.
ודע כי תקופת ניסן היא השעה והחלק שתכנס בו השמש לתחילת מזל טלה. ותקופת תמוז היות השמש בראש מזל סרטן. ותקופת תשרי היות השמש בראש מזל מאזנים. ותקופת טבת היות השמש בראש מזל גדי. ובכל תקופה ותקופה עתי יום ולילה משתנים, בתקופת ניסן היום והלילה שוין. ובתקופת תמוז היום כפלים כלילה, ובתקופת תשרי היום והלילה שוין. ובתקופת טבת הלילה כפלים כיום. ופירוש לשון תקופה הוא מלשון הקפה, שרצה לומר חזרה וסיבוב, וכמוהו (יהושע ו', ג') וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה, וכתיב (שם) הקיף את העיר פעם אחת. ויש חילוק בין הקפה לסיבוב, כי ההקפה היא השלמת הסיבוב עד סופו, והסיבוב יכול יהיה סובב את מקצת העיר, ולא יהיה משלים את כולה. והמקיף [מקיף] את כל העיר, ולכן אמר את כל העיר, כלומר השלם אותה לסיבוב פעם אחרת. וכן (תהלים י"ט, ז') מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם, שרצה לומר יוצא מן הקצה וחוזר אל הקצה. שהוא דרך מהלך השמש, ואין נסתר מחמתו, בכל המהלך הזה. וכן לתקופת הימים, להשלמת הימים, ולכן קורין לארבעה חלקי השנה תקופות, מפני שהזמן בכל תקופה מהן גומר ענין אחד ממידת הלילה והיום, בחסרונן או ביתרונן, ומתחיל בענין אחר, כמו שאמרנו.
מצאתי כתוב, שיש ליזהר בכל תקופה מארבעתן, שלא לשתות מים בשעת התקופה, משום סכנה, שלא ינזק ויתנפח, מפני שתקופת ניסן היא, לפי שנהפכו מימי מצרים לדם, לפי רגע. ותקופת תמוז, לפי שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן (במדבר כ', ח') ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו וגומר, והם לא עשו כן, והכו אותו, וזבו ממנו דם, שנאמר (תהלים ע"ח, כ') הכה צור ויזובו מים, ואין זיבה אלא דם, שנאמר (ויקרא ט"ו, כ"ה) ואשה כי יזוב זוב דמה. ובאותה שעה לקו כל המימות בדם. ותקופת תשרי, לפי שבאותו פרק בא אברהם לשחוט את בנו, וטפטפה הסכין דם, ואותה הטפה נתפרשה במימות. ותקופת טבת היא, לפי שבאותו הפרק נשחטה בת יפתח, ונהפכו כל המימות לדם, ואי אפשר לעולם בלא צחצוח דם באותן פרקים, והיא מלקת. ויש אומרים, שארבעה מלאכים ממונין על המים בארבע תקופות אלו, כל אחד ואחד בתקופתו, ומתחלפין, וכשזה יוצא זה נכנס, ועומדין המים ללא שמירה. ויש אומרים שהשטן משליך טפה של מרה במים. ויש אומרים, כי עקרב מתגרה עם אריה, ועקרב משליך טיפת דם במים. כשאומרים תקופה נופלת.
וכתב החכם בן עזרא, שאלו חכמי קריאות לרבינו האי, למה נהגו ישראל הדרים במערב להשמר שלא ישתו מים בשעת התקופה. והשיב, כי נחוש בעלמא הוא, בחיבור שהוא תחילת השנה, או תחילת רביעתה, ולא ירצו לשתות מים שימצאו חנם, על כן יאכלו בה כל מתוק, להיות שנתם מתוקה. ואני אומר מתוקה שנת העובד השם, הבוטח בו לבדו. והנה היודעין תקופה האמת לא אמרו כי תזיק לאוכל ולשותה, ודבר הנפוח שיחות הזקנות. ודרש שנשחט יצחק ובת יפתח יש לו סוד, כי לא נשחטו כלל, כאשר פירשתי בספרי. ויש מהגאונים שאמרו על התקופה (במדבר כ"ג, כ"ג) כי לא נחש ביעקב, אלא הקדמונים אמרו אלה הדברים להפחיד בני אדם, שייראו מהשם, ולא יוסיפו הרשעים להרשיע, וישובו, כדי שיצילם השם מארבע תקופות, כי ידוע ידענו כי כל דברי חכמים אמת, כאשר הם במשמעם, או יש להם סוד סתום, כאשר רמזתי מקצת סודם בספר הישר, שהוא פירוש התורה, עד כאן דבריו.
